ובצלאל, אייהו?
היבש הבאר? התפוגגה ההשראה?
הרי אכלו, הרי שתו, דיברו וצחקקו ---
וצלאל?
צילם, אכל, שתה ולש
תכנן מראש מה יאמר
ובנטול עטו ללהג ולסכם ---
נדחפה העבודה!
קפצה המשפחה!
ואבוי, נזלה לה המחשבה..
איה הפוסט? היכן הכתבה?
מה -- רק בחודש הבא?
בושה!!
ציערתי את עמי, איכזבתי את קוראי.
יעזבוני לאנחות, ודי.
ומה תגיד חגית? ואיך ילעג ריקרד?
הו, התוגה, התוגה.
ובלי הכרת התודה
וללא הערצת הקהל --
מי אני? מה? מה? מה?
---- די, נגמרה לי הקינה.-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
צלאל משורר, אומרת חגית
השבמחקישבו אברהם, אלכסנדר
השבמחקלאה ומרים,
שלונסקי, פן
גולדברג
וילן שטקליס
זרקו כאחד את עטיהם
הנובעים
לירקון
כאומרים אין אנו
ראויים עוד
לכתיבת שירים שכן
בכל ישראל אין
עוד כצלאל
צל-אל יקר
השבמחקלישת הבצק כמוה כשירת האצבעות
סיבוב ידית מכונת הפסטה ופליטת פסים דקיקים וצחורים, כמיתרים מתנגנים,
שיקשוק כוסות היין, צלחות כמצילתיים, האירוח, הצילום, כמוהם כשירה ענוגה מלווה בניגון שמימי.
מחשבה נוזלית גדולתה היא ביכולתה לשנות צורה, לחדור למעמקים, להשאיר את חותמה.
אני מכירה תודה, ומעריצה כתמיד :-)